התקופה האחרונה הייתה לי קצת קשה. יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל העלו כמובן את הצורך לדבר עם התלמידים הצעירים שלי על נושאים קשים ומפחידים, ואני התלבטתי הרבה מאוד איך לעשות את זה הכי נכון.
הדילמה הזאת של מורים היא מוכרת וידועה ובגלל זה גם מכינים אותנו לזה די טוב, אבל עדיין בערב לפני השיעור הראשון שלי על השואה הייתי לחוצה. הרגשתי כאילו אני עומדת לפוצץ לילדים האלה את התמימות, להכניס אל הנפש שלהם דברים מכוערים ומאיימים שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה שהם יכירו. חבל שאנחנו נדרשים לעשות את זה, חבל שההיסטוריה שלנו מלאה בכל כך הרבה כאב ואובדן.
אז אם גם אתם מתלבטים בדילמה הזאת, אפילו לא כמורים אלא רק כהורים, אני ממליצה לקרוא את המאמר המעניין הזה http://www.jewishagency.org/he/blog/7606/article/36286 . לצערי, מלחמות כנראה עוד יהיו כאן, כפי שחווינו בשבוע שעבר, ואת זיכרון השואה חובה עלינו לשמר, ככה שנראה שגם בעתיד נצטרך להמשיך ללמד את הנושאים הקשים האלה, העיקר שזה יהיה מבוקר ורגיש ככל הניתן.
חונכת צמודה 